קינטה דה רגליירה (סינטרה) ובאר החניכה

Quinta da Regaleira

מאת: אריק זרה, ישראלי בפורטוגל

אנטוניו קרוואלו מונטירו

כאשר מדברים על ביקור בסינטרה אין ספק שהאתר המרכזי שנמצא בראש רשימת ההמלצות הוא ארמון הפנה. אם אתם מחפשים עוד מקומות מרשימים שאפשר לראות בעיירה הקסומה הזאת – הכתבה הזאת בדיוק בשבילכם.

לפני שנבנתה כפי שאנחנו מכירים אותה היום, קינטה דה רגליירה עברה מספר בעלים; בשנת 1840 קנתה את המקום הברונית מרגליירה, וכך קיבלה האחוזה את שמה. בשנת 1893 האחוזה נמכרה במכירה פומבית ונרכשה על-ידי אנטוניו מונטיירו (António Monteiro), במטרה שתשמש את משפחתו כבית נופש. הוא הוסיף לאחוזה הקיימת שטחים נוספים, שיפץ והרחיב אותה, וכך קיבלנו את המקום שאנחנו מבקרים בו היום.

קינטה דה רגליירה מכונה גם בשם "הארמון של מונטירו המיליונר" ע"ש אנטוניו אוגושטו קרבליו מונטירו (1848 – 1920), צאצא של משפחה פורטוגזית, יליד ריו דה-ז’ניירו הבעלים המפורסמים ביותר שהיו לה. "מונטירו המיליונר", זה היה הכינוי שלו. מליאן! הוא למד משפטים באוניברסיטת קוימברה, והיה ידוע כאספן ופילנתרופ.

למונטירו הייתה תשוקה לבנות בה אחוזה מסתורית שבה יוכל להציג סמלים המשקפים את תחומי העניין והאמונות שלו. וזה מה שהוא עשה. חלומות מתגשמים!

על-מנת לשפץ את האחוזה מונטיירו רכש את שירותיו של לואיג’י מניני, אדריכל וצייר

איטלקי, שעבד במשך שנים בציור ועיצוב תפאורה בתיאטראות שונים בפורטוגל. הוא

התפרסם כאדריכל בעיקר בזכות עבודתו על ארמון בוסאקו, וקינטה דה רגליירה הייתה

הפרויקט האחרון שלו בפורטוגל לפני חזרתו לאיטליה בשנת 1912. יחד עם מניני רכש

מונטיירו את שירותיהם של אנשי המקצוע שעבדו עם האדריכל בבניית ארמון בוסאקו,

ותהליך שיפוץ הקינטה החל בשנת 1904 והסתיים בשנת 1910.

הגן והמבנים המפוזרים בו נוצרו בהשראת אהבתו של מונטיירו למדע ותרבות. החזון

שלו היה שבית הנופש יהיה מקום עבורו לאסוף ולהציג סמלים המייצגים את

האידיאולוגיה ותחומי העניין שלו. מונטיירו

רצה שהגן יהיה מעין ייצוג של גן-עדן עלי אדמות, ויעורר תחושות של קסם ומסתוריות אצל המבקרים בו. בתחומי האחוזה ניתן למצוא רפרנסים רבים לסיפורי המיתולוגיה היוונית והאולימפוס וליצירות של סופרים ומשוררים כמו דנטה, ג’ון מילטון וקמואש.

שטחה הכולל של האחוזה הוא כ-40,000 מ”ר. הגן עשיר בעצים וצמחים שונים, ביניהם תוכלו למצוא שבילים מתפתלים, פלגי מים, מזרקות, ספסלים ופסלים. בחלקו הנמוך של הגן הצמחים מאורגנים בצורה מסודרת, אך בחלקו הגבוה ניתנה להם האפשרות לצמוח בצורה פראית ולא מאורגנת, בהתאם לאמונתו של מונטיירו בעיקרון האסתטיקה הפרימיטיבית. הגן מרושת במנהרות עם נקודות כניסה שונות, אשר מחברות בין המבנים המרכזיים באחוזה.

המבנים המפוזרים בשטח האחוזה נבנו בשילוב ארבעה סגנונות אדריכליים מתקופות שונות – רומנטיקה, גוטיקה, רנסאנס ונאו-מנואלני.

הארכיטקטורה של מניני שילבה סגנונות רומיים, גותיים, רנסנס ואמנות מנואלית. יחד הם יצרו אחוזה עם מבנים מסתוריים שכוללים סמלים שקשורים למגוון של תחומים וארגונים מיסטיים סודיים, כולל אלה הבאים:

אלכימיה – ענף של חקר החומרים בטבע שהניח שבחומרים השונים כמוסים כוחות נסתרים ומכושפים.
(הידעתם? אחת הדמויות הבולטות בין האלכימאים של מצרים הייתה יהודיה שנודעה כמרים העבריה, בת המאה השלישית. לזכותה נזקפת המצאת "אמבט מרים", שיטה לחימום איטי של נוזלים והמסת אבקות.)

מסדר הטמפלרים – מסדר צבאי נוצרי של אבירים-נזירים שנוסד בשנת 1119 ותפקידו הרשמי היה להגן על הממלכה הצלבנית בארץ הקודש.
הבונים החופשיים – ארגון סתרים אחוותי בינלאומי רחב-היקף, מסדר בעל תורת-מוסר מצועפת במשלים ומתוארת בסמלים.

מניני האיטלקי בנה עבור מונטירו גם את הקבר שלו בליסבון. את דלת הקבר ניתן היה לפתוח באמצעות אותו המפתח שפתח את הארמון של קינטה דה רלגירה. איזה רעיון!

הארמון

ארמון רגליירה, על-שם האחוזה, הוא מבנה המגורים המרכזי של האחוזה. נמצא בחלקו הנמוך של הגן. הסגנון השולט בעיצוב החיצוני של המבנה הוא הסגנון הגותי. הארמון בנוי מחמש קומות – מרתף, קומת קרקע ושלוש קומות עליונות. במרתף היו חדרי המגורים של המשרתים, המטבח וחדרי אחסון. בקומת הקרקע נמצאים חדר האוכל, הסלון ועוד מספר חדרים קטנים. בקומה הראשונה היו חדרי השינה וחדרי ההלבשה של בני המשפחה, בקומה השנייה היו המשרד של מונטיירו וחדרי המגורים של המשרתות ובקומה השלישית היה חדר הגיהוץ.

שני החדרים המרשימים ביותר הם אלה בקומת הכניסה:

חדר המלכים, בו מופיעים פורטרטים של 20 מלכים וארבע מלכות משושלת המלוכה הפורטוגזית, והסמלים של הערים בראגה, פורטו, קוימברה וליסבון. בעבר הוצג בחדר סמל משפחת מונטיירו, אך היום מוצג במקומו סמלה של העיר סינטרה.

חדר הציד, אשר שימש כחדר האוכל של הארמון. במרכז החדר נמצאת אח גדולה, והחדר מעוטר בראשי חיות ובפסיפס מרשים המתאר סצנת ציד.

הקפלה

נמצאת בקרבת הארמון, מדובר

במבנה קטן יחסית אך מהודר

מאוד. הסגנון השולט בעיצוב

החיצוני של הקפלה הוא הסגנון

הנאו-מנואלני. מבפנים הקפלה

עשירה בציורים שונים של מריה

וישו וחלונות ויטראז’. בקומת

המרתף שלה נמצאת קריפטה

שמקושרת לארמון באמצעות מנהרה.

הבאר

בחלקו הגבוה של הגן נמצאת באר החניכה. מדובר במבנה בעומק 27 מטרים, שנראה

כמו מגדל שנבנה בתוך האדמה, אליו ניתן לרדת באמצעות גרם מדרגות לולייני. בתחתית הבאר יש מחוגה מעל צלב אבירים טמפלרים. שאומרים שהיה הבשורה של מונטיירו וסימן לרוזיקרוסיות שלו.

הבאר המיסתורית הזו מעולם לא שימשה כמקור מים. היא שימשה למטרות טקסיות, כמו טקסי חניכה של מתרגלי הטארוט. או חברות מיסטיות אחרות.

הבאר, כמו יצירות נוספות ברחבי הנכס הזה, יכולה לייצג את החיפוש אחר גן העדן ואת המסע אל האור. כשתרימו את הראש מתחתית באר החניכה תבינו. רואים משם את האור!

מספר המדרגות והרווח בין הקומות בתוך הבאר הם בעלי משמעות מיסטית בעולם המיסטי והמסוני. מבנה הבאר סמלי גם הוא כמובן, ומייצג את נקודת המפגש בין הארץ והשמיים.